גישור בין ביולוגיה, טכנולוגיה ושיתופי פעולה: הדרך קדימה למחקר בריאות הנפש

למה אנחנו זקוקים לחוברת כללים חדשה לבריאות הנפש

משברים בתחום בריאות הנפש מחייבים פתרונות – אבל אין לנו מפת דרכים ברורה.בשיחה שערכתי עם פרופ' גל ריכטר-לוין, מומחה בעל שם עולמי לנוירוביולוגיה התנהגותית מאוניברסיטת חיפה, נקודה זו חזרה שוב ושוב. 

"לא קיימים קיצורי דרך", הוא הדגיש, בזמן שדיברנו על המגבלות של שיטות המחקר הקיימות ועל הצורך בחדשנות אמיתית.

אבל איך נראית חדשנות כזו? היא מחייבת הבנה מעמיקה של המורכבות הביולוגית, שימוש מושכל בטכנולוגיות מתקדמות, וטיפוח שיתופי פעולה בינלאומיים משמעותיים.

למה ביולוגיה אינה בחירה – אלא הכרח במחקר בריאות הנפש

אחד הנושאים המרכזיים בשיחתנו היה מקומה הקריטי של הביולוגיה בהבנת מצבים נפשיים.יש נטייה בדיונים רבים להדחיק את הפן הביולוגי – כאילו הוא מסבך את התמונה במקום להבהיר אותה.לי זה מרגיש שגוי מהיסוד – ופרופ' ריכטר-לוין הסכים.

"הביולוגיה היא לא בגדר רשות – היא הבסיס. אבל היא גם לא שלמה", הוא הסביר. "הבעיה היא לא עצם המחקר הביולוגי, אלא האופן שבו מפרשים את התוצאות. שם אנחנו נופלים."

"הביולוגיה היא לא בגדר רשות – היא הבסיס. אבל היא גם לא שלמה", הוא הסביר. "הבעיה היא לא עצם המחקר הביולוגי, אלא האופן שבו מפרשים את התוצאות. שם אנחנו נופלים."

המתח הזה – בין הצורך הביולוגי לבין מגבלותיו – הופך את החיפוש אחר סמנים ביולוגיים אמינים לבריאות הנפש למשימה מורכבת במיוחד, בניגוד לתחומים כמו אונקולוגיה. פסיכיאטריה מותאמת אישית נתקעת לעיתים קרובות, כי המוח האנושי הוא מהאיברים המורכבים ביותר למחקר. חיפוש אחר סמנים ביולוגיים מרגיש לעיתים כמו מרדף אחרי מטרה נעה.

ועדיין, לא צריך שהתשובות יהיו מושלמות. אנחנו זקוקים למסגרת – תשתית שעליה ניתן לבנות, לבדוק ולהתקדם, שלב אחר שלב.

מגבלות מודלים של בעלי חיים והסכנה בהפשטת יתר

במשך עשרות שנים, מודלים של בעלי חיים עמדו בליבת המחקר הנוירולוגי – והם אכן סיפקו תובנות חשובות. אך הם רחוקים מלהיות מושלמים. "מודלים של חולדות מספקים תובנות – אבל גם מגיעים עם מחיר. עכברוש הוא לא בן אדם. צריך להפסיק להעמיד פנים שכן."

המציאות היא שמודלים כאלה מאפשרים ניסויים שלא ניתן לקיים בבני אדם – אך הם מציגים תמונה חלקית בלבד. "הסכנה", הוא אמר, "היא כשחוקרים מציגים ממצאים כאילו בדקו את המוח האנושי. הם לא. הם בדקו מודל מוגבל, לא מושלם – וזה לגיטימי, כל עוד מודים בכך."

"הסכנה", הוא אמר, "היא כשחוקרים מציגים ממצאים כאילו בדקו את המוח האנושי. הם לא. הם בדקו מודל מוגבל, לא מושלם – וזה לגיטימי, כל עוד מודים בכך."

למרבה הצער, הסתמכות יתר על מסקנות פשטניות הביאה לנזקים משמעותיים. חברות תרופות רבות חדלו מלפתח תרופות לבריאות הנפש – כי המודלים לא הצליחו לספק את הפריצות שציפו להן.

"הם הבטיחו יותר מדי – ולכן אכזבו", הסביר פרופ' ריכטר-לוין. "והתוצאה? החברות פשוט הפסיקו לחפש פתרונות."

הדרך קדימה: שיתופי פעולה, השקעות לטווח ארוך וצניעות מדעית

למרות הקשיים, יש מקום לאופטימיות. כפי ששוחחנו, גם תחומים כמו סרטן ואיידס נתקלו בחסמים דומים – והצליחו להתגבר עליהם בזכות שיתופי פעולה רחבים. כשמאמצי מחקר ומימון חולקו בין מדינות ומוסדות – הגיעו גם פריצות הדרך.

זה בדיוק מה שדרוש למחקר בתחום בריאות הנפש. לישראל יש פוטנציאל להפוך ל"צלחת פטרי גלובלית" – מקום שמחבר בין מחקר, חדשנות טכנולוגית ולקחים ממדיניות בריאות הציבור.

הטכנולוגיות החדשות – מצ'אטבוטים מבוססי בינה מלאכותית, דרך נוירומודולציה ועד לאורגנואידים של מוח – משחקות תפקיד חשוב.

 כלים אלה יכולים למלא פערים שהשיטות המסורתיות לא מצליחות לגשר עליהם – אבל רק אם נשתמש בהם בזהירות.

פרופ' ריכטר-לוין מיהר להדגיש גם את מגבלות הכלים החדשים: "אורגנואידים ומודלים מתאי אדם נשמעים כמו פתרון מושלם – אבל הם לא. מדובר במוצר מעבדה. אנחנו לא חוקרים מוח אנושי – אלא מקטע רקמה שמתנהג בצורה מסוימת בתנאים מלאכותיים."

"אורגנואידים ומודלים מתאי אדם נשמעים כמו פתרון מושלם – אבל הם לא. מדובר במוצר מעבדה. אנחנו לא חוקרים מוח אנושי – אלא מקטע רקמה שמתנהג בצורה מסוימת בתנאים מלאכותיים."

ובכל זאת, הסכמנו שטכנולוגיות חדשות, בשילוב ראיות מבוססות ומעמיקות, יכולות לפתוח דלתות חדשות. המפתח הוא גישה צנועה וסבלנית. "אין פתרון קסם", הוא הזכיר לי. "לא סמן ביולוגי אחד, לא תרופה אחת. אבל זה לא אומר שצריך להרים ידיים. זה אומר שצריך להשקיע בלמידת המורכבות – ולעבוד יחד כדי להתמודד איתה."

למדינאים, חוקרים וקרנות – זה אומר להזיז את הפוקוס מהישגים מהירים להשקעות מתמשכות. כמו שקרה בסרטן ואיידס – פריצות דרך קורות כשמשתפים משאבים, חולקים ידע, ונשארים פתוחים ללמידה גם מכישלונות.

יצירת ראיות מבוססות היא מרכיב חיוני בתהליך – לא רק כדי להוכיח שמשהו עובד, אלא כדי להראות שהוא עובד בקנה מידה, באוכלוסיות מגוונות, ובתנאים אמיתיים. בלי זה – גם פתרונות מבטיחים עלולים לא לייצר שינוי בר קיימא.

לסיכום: לבנות חוברת כללים חדשה

מחקר בריאות הנפש נמצא בנקודת מפנה. השיטות הישנות לא מספיקות – והפתרונות לא פשוטים.אבל בשילוב נכון של מחקר ביולוגי, חדשנות טכנולוגית ושיתופי פעולה גלובליים – אפשר להתחיל לכתוב חוברת כללים חדשה.כזו שלא מבטיחה שלמות – אבל כן מבטיחה התקדמות.

כשיצאתי מהשיחה עם פרופ' גל ריכטר-לוין, הרגשתי תקווה. לא כי האתגרים הפכו פשוטים יותר – אלא כי הדרך קדימה ברורה יותר:

לאמץ מורכבות, להכיר במגבלות – ולעבוד יחד כדי לצמצם פערים.

כפי שהוא ניסח זאת: "אולי לא נמצא פתרון אחד – אבל נגיע הרבה יותר רחוק ברגע שנפסיק להעמיד פנים שכבר מצאנו אותו."