חסד מבפנים: המשימה של ווסטה צגה לרפא דרך טיפול מותאם תרבותית

בישראל, מקום בו תרבויות רבות מצטלבות, לא פעם יש קהילות שמרגישות שלא מבינים אותן בתוך המערכת של בריאות הנפש. עבור הקהילה האתיופית-ישראלית, הפער הזה היה בולט במיוחד. כאן נכנסת לתמונה ווסטה צגה.

ווסטה צגה, שמשמעותו באמהרית "חסד מבפנים", הוא מרכז לטיפול נפשי מותאם תרבותית, שהוקם במטרה לספק שירותי בריאות נפש המכירים ומכבדים את הרקע התרבותי והרוחני של המטופלים. כפי שמסביר אברהם לידר, יו"ר ווסטה צגה: "כאשר אנחנו מספקים טיפול נפשי לקהילה, עלינו להתחשב ברקע התרבותי והרוחני שלה. זה נראה מובן מאליו, אבל לצערי הממסד של בריאות הנפש בישראל ובמקומות אחרים לא תמיד מתייחס לזה." עיקרון זה נמצא בלב הפעילות של ווסטה צגה, במיוחד בעבודה עם הקהילה האתיופית-ישראלית, בה התרבות והרוחניות הן חלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי.

הסיפור מאחורי ווסטה צגה

השם "ווסטה צגה", המתורגם ל"חסד מבפנים" נבחר מתוך משמעות עמוקה. הוא מבוסס על סיפור שעבר בקהילת יהודי אתיופיה שחיה בהרי סמיין במאה ה-17. כשהם ניצבו בפני אולטימטום להתנצר או למות, הם בחרו לקפוץ מצוק במקום לוותר על אמונתם. האגדה מספרת שהמקום בו הם נפלו הפך למעיין, שמסמל "חסד מבפנים", מטאפורה חזקה לעמידות האיתנה שמאפיינת את קהילת יהודי אתיופיה.

הסיפור הזה מדבר על הרוח ועל הגישה של ווסטה צגה. מדובר בהפיכת הטראומה לכוח – לקחת משהו כואב ולהשתמש בו כמקור לריפוי. הקהילה האתיופית-ישראלית עברה קשיים רבים, מהמסע המסוכן לישראל ועד לאתגרים של השתלבות בחברה שאינה תמיד מבינה את דרכיהם. ובכל זאת, הם נשארו חזקים, עם אמונה עמוקה ורוחניות שהיא חלק מרכזי מהזהות שלהם.

טיפול נפשי מסוג אחר 

אחת הבעיות המרכזיות שווסטה צגה מטפלת בה היא חוסר ההבנה התרבותית שיכולה להתרחש כשהקהילה האתיופית נפגשת עם מערכת הבריאות המסורתית. כפי שלידר מסביר: "אחת הבעיות הגדולות ביותר היא חוסר ההבנה התרבותית שעולה כשאנשים מהקהילה האתיופית נתקלים במשבר נפשי. לדוגמה, בתרבות האתיופית, לא נהוג להסתכל ישירות בעיניים של מבוגר ממך. אך בתרבות המערבית, יצירת קשר עין היא דבר מצופה. כך שכשמטופל אתיופי נמנע מקשר עין עם פסיכולוג, זה עלול להתפרש כסימפטום לבעיה נפשית, במקום כהתנהגות נורמטיבית תרבותית."

חוסר הבנה כזה יכול להוביל לתוצאות חמורות. במקרים מסוימים, מטופלים אתיופים מאושפזים או מקבלים טיפול תרופתי מיותר בשל פרשנות מוטעית של התנהגותם. בווסטה צגה עובדים לגשר על הפער הזה על ידי כך שהם מבטיחים שמטפלים יבינו את הניואנסים התרבותיים הללו. "ראינו מקרים רבים שבהם ללא ההתערבות שלנו, מטופלים עלולים היו להיות מאושפזים או מטופלים בתרופות ללא צורך" אומר לידר.

מגשרים על פערים בקהילה

חוסר ההבנה התרבותית הוא רק חלק מהאתגר. הקהילה האתיופית גם נמנעת מסורתית מטיפול נפשי ומשירותים חברתיים, ומבטאת כלפיהם חשדנות או רואה בהם משהו מיותר. ישיתו שמואל, מייסד ומנכ"ל ווסטה צגה, עובד ללא לאות לשנות את התפיסה הזו. "אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי לקדם את האפשרויות האלה ולהראות לקהילה שהן מועילות וחיוביות," מסביר שמואל.

בשנים האחרונות, הצורך בשירותי בריאות הנפש בקהילה האתיופית עלה באופן דרמטי, במיוחד אחרי המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023. רבים מהקהילה משרתים כלוחמים קרביים, והמחיר כבד, עם אבידות רבות ועלייה חדה בטראומות. "המצב החמיר משמעותית," אומר שמואל. "הצורך בשירותים שלנו עלה בצורה חדה, ומוסדות עכשיו פונים אלינו לעזרה יותר מתמיד."

גישה הוליסטית לריפוי 

הפתרון של ווסטה צגה לאתגרים האלה הוא כולל. הם מפעילים קליניקות ברחבי הארץ, ומציעים טיפול פסיכותרפי שמשלב בין גישות פסיכולוגיות מערביות לבין שיטות ריפוי מסורתיות מאתיופיה. הארגון גם מפעיל קו חירום, מבצע הערכות פסיכיאטריות עבור רשויות ממשלתיות, ומציע תכניות הכשרה למטפלים על טיפול מותאם תרבותית.

הגישה ההוליסטית הזו, המבוססת על הבנה פסיכולוגית ורוחנית כאחד, הוכיחה את עצמה כיעילה מאוד. בקהילות אתיופיות מסורתיות רבות, משבר נפשי נחשב כחלק מתהליך רוחני. "הריפוי לעיתים כרוך ביצירת איזון עם 'רוחות' התופסות מקום במרחב הפסיכולוגי של האדם," מציין לידר. בעוד שזה עשוי להישמע יוצא דופן בהקשר מערבי, בווסטה צגה מתייחסים לכך כחלק לגיטימי והכרחי בתהליך הריפוי. "אנחנו מאמינים שההבנה הזו לא פחות תקפה מהמסגרות המערביות של בריאות הנפש. המטרה שלנו היא להשתמש בשתי הגישות כדי לעזור לאנשים להחלים."

מענה לצורך הולך וגדל 

ההשפעה של העבודה של ווסטה צגה היא בלתי ניתנת להכחשה, אבל הביקוש לשירותים שלהם ממשיך לגדול. ככל שהטראומה בקהילה גוברת, המרכז עובד קשה להרחיב את פעילותו. הם הכשירו מטפלים רבים ברחבי ישראל בשיטות טיפול המותאמות לתרבות, וכך יצרו השפעה רחבת היקף שמתפשטת הרבה מעבר לקליניקות האישיות שלהם.

שמואל בטוח שהעבודה שהם עושים קריטית מתמיד. "הקהילה האתיופית זקוקה לנו, ואנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לענות על הצורך הזה," הוא אומר. "אבל אנחנו גם מקווים שדרך הכשרת אנשי מקצוע נוספים, נוכל לוודא שהגישה הזו תהיה זמינה ליותר אנשים, גם מעבר להישג היד הישיר שלנו."

צועדים קדימה מתוך רוח של חסד

ווסטה צגה עוסק בדבר אחד: ריפוי בכבוד ובהערכה. על ידי הכרה במימדים התרבותיים והרוחניים של בריאות הנפש, הם יצרו מודל טיפול שלא רק מטפל בסימפטומים, אלא גם מכבד את הזהות וההיסטוריה של אלו שהם משרתים. עבור הקהילה האתיופית-ישראלית, ועבור אחרים בישראל שמגיעים מרקע תרבותי שונה, הגישה הזו יכולה לשנות חיים.

ככל שווסטה צגה ממשיכה לגדול ולהתפתח, המסר של "חסד מבפנים" מהדהד חזק יותר מתמיד. זה תזכורת לכך שגם מול טראומה, קהילות יכולות למצוא כוח, ריפוי וחסד – אם נותנים להן את הכלים הנכונים ואת ההבנה הנכונה.

כפי שלידר אומר, "הריפוי אינו מתמקד רק בגוף או בנפש, אלא גם בנשמה. כשאנו מכבדים את נשמתו של האדם, אנו מעניקים לו את החסד להחלים מבפנים.