זרקור על פרויקט ATTUNE: גישה קולקטיבית לריפוי טראומה קולקטיבית

בשנתיים שהתאפיינו במשבר מתמשך ובאי־ודאות עמוקה, פרויקט אטון (ATTUNE) התגבש כמסגרת לריפוי קולקטיבי שאינה נשענת על פתרונות מהירים, אלא על נוכחות, יכולת בין־אישית ולמידה ארוכת טווח. בהובלת תומס הובל, מן ההוגים והעוסקים הבולטים בתחום הטראומה הקולקטיבית, ATTUNE מביא ארכיטקטורה מודעת־טראומה אל החברה הישראלית - כזו המכירה בכך שרבים מן האתגרים של ימינו אינם ניתנים למענה ברמת הפרט בלבד.

במשך יותר משני עשורים חקר הובל כיצד טראומה היסטורית, בין־דורית ומערכתית מעצבת חברות מתחת לפני השטח, לעיתים ככוח בלתי נראה המשפיע על התנהגות, תפיסה, מנהיגות וקבלת החלטות. עבודתו נשענת על תובנה פשוטה אך תובענית: טראומה איננה רק מה שקרה, אלא גם מה שלא ניתן היה לעבד בזמן התרחשותו - ולכן ממשיך להתקיים בגוף, במערכות יחסים, במוסדות ובתרבויות. “טראומה אינה רק האירוע,” מסביר הובל. “היא גם מה שנותר ללא מילים, וכיצד אותו חומר לא מעובד ממשיך לעצב את חיינו הקולקטיביים.”

מריפוי אישי ליכולת קולקטיבית

בלב ATTUNE מצוי שינוי מוקד - מטראומה כפתולוגיה אישית אל טראומה כשדה קולקטיבי. גישתו של הובל אינה מחליפה עבודה טיפולית פרטנית; היא משלימה אותה באמצעות התייחסות לממדים הבין־אישיים והמערכתיים של טראומה, שאין בכוחו של טיפול אחד־על־אחד לפתור לבדו. “כאשר טראומה קולקטיבית אינה מוכרת,” מציין הובל, “היא מופיעה בעקיפין - דרך קיטוב, פגיעה באמון וחוסר יכולת לחשוב או לפעול יחד.”

בהסתמך על 25 שנות עבודה גלובלית, כולל בארצות הברית ובחברות שלאחר מלחמה כגון גרמניה ואוסטריה, וכן בקהילות שנפגעו מרצח עם וסכסוכים מתמשכים כמו רואנדה, פיתח הובל ארכיטקטורה לריפוי קולקטיבי וקהילתי. גרמניה ורואנדה משמשות דוגמאות בולטות ליישום בינלאומי של עבודה זו. מאפיין מרכזי של ATTUNE הוא הבנת הטראומה לא כמושג מופשט, אלא כשדה חי - כזה המשפיע על מערכות עצביות, דינמיקות קבוצתיות והחלטות מנהיגות בזמן אמת.

בפועל, ATTUNE מתמקד בשלושה יסודות משולבים בעבודה עם ארגונים וקהילות:

ויסות ומודעות אישית תמיכה באנשים, ובפרט באלו הנושאים באחריות, לזהות תגובות לחץ, לפתח יכולות ויסות של מערכת העצבים ולהישאר נוכחים תחת עומס.

יכולת בין־אישית חיזוק היכולת של קבוצות ומוסדות להקשיב, להישאר מחוברים ולווסת יחד, במיוחד ברגעים של פחד, קונפליקט או קיטוב.

קוהרנטיות מערכתית סיוע לארגונים ולקהילות לזהות כיצד טראומה קולקטיבית לא מעובדת מופיעה כדפוסים חוזרים - כגון חוסר אמון, פיצול או שיתופי פעולה תקועים - ולפתח פרקטיקות משותפות להתמודדות בונה עם דפוסים אלו.

עבודה בתוך שדה של טראומה קולקטיבית

לאורך שנת 2025, אחד הצירים המרכזיים של העבודה בישראל היה פיתוח יכולות מנהיגות תחת לחץ. במקום לעודד מנהיגים לעקוף כאב או מורכבות, ATTUNE מזמין אותם להישאר בתוכם - וליצור תנאים שבהם יכולים להתהוות למידה, אינטגרציה ופעולה אתית.

עבודה זו מתוארת לעיתים דרך מסגרת של יכולות “אני / אתה / אנחנו”:

מיומנויות "אני": מודעות ללחץ, זיהוי טריגרים וויסות עצמי 

מיומנויות "אתה": ויסות משותף ונוכחות בין־אישית מכווננת 

מיומנויות "אנחנו": זיהוי ביטויים של טראומה קולקטיבית ושורשיהם בתוך מרחבי ריפוי קהילתיים

יחד, יכולות אלו מאפשרות למערכות חברתיות לעבד מתח במקום לשכפל אותו. “חוסן אינו הימנעות מקושי,” מדגיש הובל. “זו היכולת להישאר בקשר עם אתגרים מבלי לאבד סוכנות, יכולת למידה או כיוון אתי. גם לשפה יש חשיבות - כאשר לחברות יש שפה לתאר את מה שהן חוות, הן רוכשות יכולת להתייחס לכך באופן שונה.”

עבודת שטח ברחבי החברה הישראלית

במהלך 2025 פעל ATTUNE במגוון רחב של מסגרות בישראל - החל מהמגזר הציבורי, דרך הנהגה רוחנית וקהילתית, הנהגה ארגונית, ועד יוזמות למידה ציבוריות רחבות היקף. בין אלה נכללו הרצאות והכשרות מקצועיות לעובדים סוציאליים קהילתיים מטעם משרד הרווחה, פעילות חינוכית־רוחנית עם רשת הרבנים בישראל, תכנים מקוונים ארציים עם Body Mind Israel, וכן מפגשים סגורים עם הנהלות בכירות וצוותים ניהוליים.

לאורך הקשרים מגוונים אלו, המטרה המשותפת הייתה לתמוך במנהיגות מודעת־טראומה ובחוסן קהילתי בתוך שדה מתמשך של טראומה קולקטיבית. המשתתפים הוזמנו לבחון כיצד טראומה מעצבת אמון, התנהגות ושיתופי פעולה - ולהתנסות ביצירת מרחבים בטוחים ומכווננים יותר לדיאלוג ולפעולה. שרון גרף, ראש המטה של הובל, מסבירה: “אחד הדברים החשובים ביותר שאנו עושים הוא לעזור לאנשים להבין שמה שהם חווים אינו כישלון אישי, אלא מערכת עצבים קולקטיבית הנמצאת תחת לחץ מתמשך.”

ישראל בתוך שיח גלובלי

ספרו הראשון של הובל, Healing Collective Trauma, תורגם לשתים־עשרה שפות וצפוי להתפרסם בעברית בתחילת 2026 בהוצאת פראג - מה שמסמן רגע משמעותי בהבאת השפה והמסגרת הזו לשיח הציבורי בישראל.

עבודות המשך, ובהן Attuned ו־Releasing Our Burdens (שנכתב בשיתוף עם ריצ’רד שוורץ, מייסד גישת Internal Family Systems), ממשיכות לגשר בין ריפוי אישי לבין אחריות קולקטיבית ובין־דורית.

הובל קשור עמוקות למציאות הישראלית וחי בתל אביב, אך ממקם עבודה זו בתוך הקשר גלובלי רחב יותר. חברות רבות כיום מתמודדות עם קיטוב, פצעים היסטוריים לא פתורים וירידה באמון במוסדות. במובן זה, ישראל אינה נתפסת כחריג, אלא כמקרה מאיר עיניים - המבליט שאלות שהופכות רלוונטיות יותר ויותר ברחבי העולם.

העבודה נמנעת מנרטיבים פשטניים או פתרונות מהירים. במקום זאת, היא מדגישה סבלנות, בגרות בין־אישית ואומץ להישאר נוכחים עם מה שטרם עבר אינטגרציה.

מבט קדימה

(פרויקט אטון) ATTUNE אינו התערבות ואינו מרשם. זוהי הזמנה - לתהליכים ארוכי טווח של ריפוי קולקטיבי, המחזקים את היכולת להישאר נוכחים בתוך כאב, קונפליקט ואי־ודאות, מבלי לאבד קשר, אחריות או תקווה.

מבעד לפריזמה זו, הפעילות של שנת 2025 מייצגת את היסודות הראשוניים של שאיפה רחבה יותר: לסייע בבניית ארכיטקטורה של ריפוי קולקטיבי, המאפשרת לקהילות לא רק לשרוד טראומה, אלא גם לצמוח דרכה - חכמות יותר, מחוברות יותר ועמידות יותר.