בניית עתיד של חוסן: חזון הפתיחה של כנס ICAR

דברי הפתיחה בפסגת ICAR לא היו רק התבוננות על דחיפות המשבר, אלא קריאה לעיצוב העתיד—עתיד שבו בריאות הנפש עומדת במרכז ההתאוששות של ישראל וביסוס יציבותה לטווח הארוך.

הדוברים—הגברת הראשונה של ישראל מיכל הרצוג, דניאל גולדמן (יו"ר ICAR Collective), ניצן הורוביץ (שר הבריאות לשעבר, חבר הנהלת ICAR Collective), גילה טולוב (מייסדת שותפה ומנכ"לית ICAR Collective), ופרופ' איל פרוכטר (מייסד שותף ומנהל התחום המדעי והרפואי ב-ICAR Collective)—העבירו מסר משותף: ההתמודדות עם משבר בריאות הנפש בישראל מחייבת שינוי מערכתי, חזון נועז ומאמץ מאוחד.

"חברה שיודעת להתאחד" – קריאתה של מיכל הרצוג לעוצמה משותפת

הגברת הראשונה, מיכל הרצוג, פתחה את הכנס במסר של חוסן, סולידריות ודאגה עמוקה למצב בריאות הנפש בישראל בעקבות הטראומה האדירה של 7 באוקטובר.

"אנחנו חברה מלאה בקשיים ובכעס," אמרה. "אבל אנחנו גם חברה שיודעת להתלכד ולהתאחד ברגעי משבר, לחבור יחד למען מטרה משותפת של דאגה לזולת."

 "אבל אנחנו גם חברה שיודעת להתלכד ולהתאחד ברגעי משבר, לחבור יחד למען מטרה משותפת של דאגה לזולת."

היא הדגישה את השסעים שנחשפו בעקבות האירועים האחרונים והבהירה כי ההתאוששות חייבת להיות מאמץ קולקטיבי. עם זאת, היא גם הביעה דאגה לגבי גודל האתגר שעומד בפני המדינה: "כדי להחלים באמת, נזדקק למשאבים אדירים ולמחויבות בלתי מתפשרת. זה לא רק עניין של טיפול בפרטים—זה תהליך של שיקום הקהילות שלנו וחיזוק המרקם החברתי של האומה כולה."

ברגע אישי ומרגש, הרצוג התייחסה לעקירת קהילות בצפון ובדרום, וסיפרה כי הביטה בנופים המושלגים וחשבה בצער על כך שהמקומות הללו נותרו ריקים.

דבריה החותמים שיקפו את רוח הפסגה: "העבודה הזו נמצאת בנפשנו—במובן העמוק ביותר. זוהי חובתנו לוודא שאף אחד לא יישאר מאחור."

ממשבר לחזון: גילה טולוב ואייל פרוכטר על עתיד הטיפול בטראומה

כשהם עומדים יחד על הבמה, פרופ' איל פרוכטר וגילה טולוב לקחו את הקהל למסע – מהמשבר המיידי אל חזון נועז לשנת 2035.

פרוכטר פתח בשיתוף תחושת התסכול הראשונית שלו: "כשסיימתי את שירות המילואים שלי, התחלתי לדחוף להקמת רשות לאומית לטראומה. עברתי ממשרד למשרד, נפגשתי עם שרים ופקידים בכירים. כולם אמרו לי את אותו הדבר – זה ייקח בין 6 ל-8 שנים. אבל אין לנו 6 עד 8 שנים."

"כשסיימתי את שירות המילואים שלי, התחלתי לדחוף להקמת רשות לאומית לטראומה. עברתי ממשרד למשרד, נפגשתי עם שרים ופקידים בכירים. כולם אמרו לי את אותו הדבר – זה ייקח בין 6 ל-8 שנים. אבל אין לנו 6 עד 8 שנים."

לאחר מכן, הוא נזכר ברגע ששינה הכול: "יום אחד, גילה נכנסה למשרדי ואמרה, ‘אנחנו לא מחכים. נקים את רשות הטראומה הלאומית בעצמנו – דרך ICAR.’ וזה בדיוק מה שעשינו."

מהנחישות לפעול באופן מיידי, טולוב ופרוכטר שירטטו חזון לשנת 2035: "דמיינו עתיד שבו טראומה אינה שוברת אנשים. שבו ריפוי הוא לא פריבילגיה, אלא דבר מובן מאליו. שבו בריאות הנפש משולבת באופן טבעי בכל תחומי החיים – במערכת הבריאות, בבתי הספר, במקומות העבודה, בקהילה."

טולוב תיארה מערכת מונעת ומבוססת נתונים, שבה משברים נפשיים נמנעים מראש, הודות לשיתוף מידע, ניתוחים תחזיתיים והתערבות פרואקטיבית. "בעתיד הזה, כשמישהו חווה טראומה, הוא יודע בדיוק לאן לפנות. יש מספר טלפון אחד בלבד. בלי בירוקרטיה, בלי רשימות המתנה, בלי אנשים שהולכים לאיבוד במערכת."

פרוכטר הדגיש את החשיבות של פעולה משותפת, וציין שאף ארגון או מגזר לא יכולים לבצע שינוי כזה לבדם. "השינוי הזה אפשרי רק כי אנחנו עושים אותו יחד – אנשי מקצוע בבריאות הנפש, חוקרים, מקבלי החלטות, פילנתרופים. זה לא עניין של ארגון אחד. זה תנועה."

 "דמיינו עתיד שבו טראומה אינה שוברת אנשים. שבו ריפוי הוא לא פריבילגיה, אלא דבר מובן מאליו. שבו בריאות הנפש משולבת באופן טבעי בכל תחומי החיים – במערכת הבריאות, בבתי הספר, במקומות העבודה, בקהילה."

טולוב סיכמה בהצהרה עוצמתית: "בשנת 2035, ICAR כבר לא תתקיים – לא בגלל שנכשלנו, אלא בגלל שהצלחנו. כי המערכת תהיה חזקה מספיק לעמוד בזכות עצמה."

בניית קואליציות כמפתח לשינוי – נקודת המבט של דניאל גולדמן

דניאל גולדמן, יו"ר קולקטיב ICAR, הציג את נושא בריאות הנפש כעניין החורג מגבולות מערכת הבריאות ומשפיע על הביטחון הלאומי, היציבות הכלכלית וחוסן הקהילה.

"60% מהישראלים מדווחים על רמות מתח גבוהות, השימוש בחומרים ממכרים עלה ב-20%, וחצי מיליון בני אדם צפויים לפתח PTSD. אלה לא רק מספרים—אלה משפחות, חברים ושכנים שחווים טראומה חסרת תקדים."

"60% מהישראלים מדווחים על רמות מתח גבוהות, השימוש בחומרים ממכרים עלה ב-20%, וחצי מיליון בני אדם צפויים לפתח PTSD. אלה לא רק מספרים—אלה משפחות, חברים ושכנים שחווים טראומה חסרת תקדים."

גולדמן הודה כי כאשר התחיל לעסוק בתחום בריאות הנפש, הוא הבין עד כמה מעט הוא יודע—אך גם הבין שניסיונו בבניית קואליציות יכול לתרום למאמץ לאומי רחב יותר.

"אף מדינה מפותחת לא התמודדה מעולם עם טראומה בהיקף כזה. אין ספר הנחיות. אבל מה שכן ידוע לנו הוא שההתמודדות עם המשבר הזה דורשת שיתוף פעולה חסר תקדים—בין סוכנויות ממשלתיות, ארגונים לא ממשלתיים, חוקרים, המגזר הפרטי ופילנתרופים. אף מגזר לא יכול לעשות זאת לבד."

"אף מדינה מפותחת לא התמודדה מעולם עם טראומה בהיקף כזה."

הוא הדגיש את הצורך לשנות את התפיסה לגבי בריאות הנפש, וקרא לאימוץ גישה מקיפה ומבוססת נתונים, שמשלבת מניעה, התערבות ושיקום. כמו כן, הוא הדגיש את חשיבותם של כלים דיגיטליים לבריאות הנפש, התערבויות מבוססות בינה מלאכותית, והרחבת רשתות התמיכה הקהילתיות.

"אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתייחס לבריאות הנפש כנושא משני. זהו עניין ביטחוני. זהו נושא כלכלי. זהו עניין של החוסן הלאומי שלנו."

גולדמן סיים עם חזון ברור לתפקידו של ICAR: "אנחנו לא כאן כדי לשכפל מאמצים קיימים. אנחנו כאן כדי לחבר, להאיץ ולהעצים את העשייה שכבר מתרחשת."

"אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתייחס לבריאות הנפש כנושא משני. זהו עניין ביטחוני. זהו נושא כלכלי. זהו עניין של החוסן הלאומי שלנו."

"איננו יכולים לחכות" – ניצן הורוביץ על רפורמה מערכתית

שר הבריאות לשעבר, ניצן הורוביץ, דיבר בגילוי לב על הכשלים המבניים שהותירו את מערכת בריאות הנפש בישראל בלתי מוכנה למשבר הזה.

"ICAR נולדה מתוך הכרח. ה-7 באוקטובר לא שבר את המערכת – הוא פגע במערכת שכבר הייתה שבורה."

"עיקר נולדה מתוך הכרח. ה-7 באוקטובר לא שבר את המערכת – הוא פגע במערכת שכבר הייתה שבורה."

הוא ציין כי טרם המלחמה, תקציב בריאות הנפש בישראל עמד על 6% בלבד מסך תקציב הבריאות – נמוך משמעותית בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. חמור מכך, רוב התקציב נותב לבתי חולים, ולא לשירותים מבוססי קהילה כמו פסיכותרפיה והתערבות מוקדמת.

"אין לנו את הפריבילגיה לחכות שנים לרפורמות מערכתיות. אלפי ישראלים זקוקים לעזרה עכשיו."

"אין לנו את הפריבילגיה לחכות שנים לרפורמות מערכתיות. אלפי ישראלים זקוקים לעזרה עכשיו."

הורוביץ התריע מפני מגמות הפרטה, והדגיש כי שירותי בריאות הנפש חייבים להישאר ציבוריים, נגישים ושוויוניים. הוא גם ביקר את הנהגת התשלומים המשותפים בטיפול פסיכולוגי, בטענה שהם יוצרים חסמים לקבלת טיפול, במיוחד עבור אוכלוסיות פגיעות.

"בריאות הנפש לא יכולה להפוך לפריבילגיה של מי שיכול לשלם. עלינו לחזק את המערכת הציבורית כך שכל ישראלי—ללא קשר למעמדו הכלכלי—יקבל את הטיפול שהוא זקוק לו."

הוא סיים בקריאה לפעולה מיידית: הרחבת שירותי הקהילה, העלאת שכרם של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, והבטחה שאיש לא ייאלץ להמתין חודשים לטיפול חיוני.

התחלה עוצמתית של כנס ICAR

דברי הפתיחה לא הסתפקו בהכרת המשבר – הם התוו את הדרך לפעולה משמעותית.

מהקריאה של הרצוג לעוצמה משותפת ועד לתובנותיו של גולדמן על בניית קואליציות, מהדרישה של הורוביץ לרפורמה מערכתית ועד לחזון המשותף של טולוב ופרוכטר לשנת 2035, עלה מסר ברור:

משבר בריאות הנפש בישראל לא ניתן לפתרון באופן מבודד. יש לגשת אליו בגישה הוליסטית ורב-תחומית,

המשלבת מדיניות, מימון, מעורבות קהילתית ומחקר.

הפסגה הזו לא עסקה רק בדיונים – היא עסקה בעיצוב חוסנה העתידי של ישראל. וככל שהאירוע התקדם,

דבר אחד התבהר:

בריאות הנפש כבר אינה סוגיה שולית. היא הבסיס לחוסנה ארוך הטווח של ישראל.