זרקור על מסל״ן - מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ואלימות בדרום

מסל״ן (מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית) הוא אחד מתשעת מרכזי הסיוע הפועלים בישראל, אך תחום האחריות שלו ייחודי בהיקפו: כל אזור הדרום. בפועל, המשמעות היא מתן מענה לאוכלוסייה הפרוסה על פני מרחקים עצומים, עם פחות שירותים זמינים, מחסור חמור באנשי טיפול, וכמעט בלי “רשת ביטחון” חלופית ברגעי חירום.

בשיחה עם קולקטיב עיקר תיארה זאת קארין זאוי – לוינשטיין, מנכ״לית מסל״ן, בפשטות: “אנחנו מכסים 60% משטח מדינת ישראל – מקריית גת ועד אילת.” בהמשך תיארה את המשמעות היומיות של האחריות הזו: “בארבע אחר הצהריים, כשהרווחה נסגרת, אנחנו ממשיכות לתת מענה לתושבות ותושבי הדרום שצריכים אותנו.”

לפי נתוני גיידסטאר לשנת 2024, מסל״ן פועלת עם 14 עובדות ועובדים בשכר, ולצידם 173 מתנדבות ומתנדבים. הנתון הזה מדגיש עד כמה פעילות הארגון נשענת על התנדבות – מרכיב קריטי שמאפשר נוכחות קהילתית רחבה ומתן מענה רציף באזור שבו המשאבים מצומצמים מלכתחילה.

מה מסל״ן עושה

המשימה המרכזית של מסל״ן, כפי שהיא מוגדרת גם באתר הארגון, היא מתן סיוע, ליווי ותמיכה רגשית לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ואלימות במשפחה, וכן למעגלים הקרובים אליהם. מסל״ן פועלת מאז 1988, ומפעילה קו סיוע חירום 24/7, המאפשר פנייה אנונימית וליווי מקצועי בכל שעה.

קארין מתארת את העבודה של מסל״ן כשילוב של מענה מיידי וליווי ארוך טווח: “אנחנו נותנות סיוע, נותנות מענה,” היא אומרת, ומדגישה: “ונמשיך לתת מענה 24/7.” בדבריה נחשפת גם המורכבות התפעולית: עבודה יומיומית עם פונות, מטפלות, צוותים ומתנדבות – ובמקביל נשיאה בעומס הניהולי של עמותה שמתפקדת, הלכה למעשה, כתשתית חיונית, גם אם אינה מוכרת כך באופן רשמי על ידי המערכת הציבורית.

לצד הסיוע, מסל״ן משקיעה רבות במניעה ובחינוך. זהו מודל שמבקש לצמצם פגיעות עתידיות, ולא רק להגיב לאחר שהן מתרחשות. קארין מנסחת זאת כצורך עמוק בחיבור בין תחומי הפעולה: “אני רוצה שסִיוע ידבר עם חינוך.” המטרה, לדבריה, היא שינוי תרבותי: “אנחנו צריכים לעשות תיקון בחברה שלנו. צריך לקיים שייח בריא על מיניות… זו לא בושה. אנחנו חייבים ללמד את הבנות והבנים שלנו לכבד גבולות.”

ההשפעה: שירות חיוני, תחת עומס מתמיד

ההשפעה המוחשית ביותר של מסל״ן היא היותה כתובת יציבה ואמינה לנפגעות ולנפגעים בדרום – במיוחד כאשר מערכות אחרות סגורות, עמוסות או רחוקות פיזית. אך להיות כתובת כזו גובה מחיר כבד.

קארין מתארת את האתגרים של מתן מענה נפשי בפריפריה: תורים ארוכים, מחסור באנשי מקצוע, וריחוק ממיטות אשפוז. “זה מאוד מאוד מתיש – תורים ארוכים… במיוחד בשירותי בריאות הנפש,” היא אומרת, ומחדדת את הסיכון: “זה עניין של נפש. אם לא מטפלים בזמן – אנחנו מסכנות חיים.”

הדחיפות הזו אינה תיאורטית. מסל״ן כבר רואה עלייה בפניות, עם קפיצות חדות סביב אירועים לאומיים: “אנחנו רואות עלייה בפניות בימים של שחרור חטופים ובימים של לוויות… עבדנו פה נון-סטופ.” קארין קושרת זאת לכך שמשברים קולקטיביים דוחים טיפול אישי. היא משתפת בסיפורה של פונה שהסבירה מדוע חיכתה: “היינו כל כך עסוקים בצער של המדינה, ששמנו את עצמנו בצד.”

במקביל, מסל״ן מחזקת את התשתית הנתונית שלה. הארגון מתעד את פעילותו במערכת Salesforce ומפיק דוחות מפורטים (ללא זיהוי אישי): “אנחנו מתעדות כל דבר… כל פיפס הכי קטן.” הנתונים הללו מאפשרים להפוך חוויות מהשטח לראיות שמסייעות בעיצוב מדיניות, גיוס משאבים ותכנון עתידי.

קיימות: עושים את עבודת המדינה, בלי היציבות של המדינה

אחד הנושאים המרכזיים שקארין מעלה הוא הפער בין תפקידם בפועל של מרכזי הסיוע לבין תנאי הפעולה שלהם. הם מתבקשים לתפקד כחלק ממערך הרווחה – אך ללא היציבות התקציבית של שירות מדינתי.

לפי נתוני גיידסטאר (2024), תקצוב ממשלתי מהווה פחות מ-25% מתקציב מסל״ן. את יתרת התקציב הארגון נדרש להשיג באמצעות הכנסות עצמיות ופילנתרופיה. מסל״ן מפעילה סדנאות, הכשרות והרצאות – בין היתר למקומות עבודה ולממונות למניעת הטרדה מינית – הן כחלק מפעילות המניעה והן לצורך יצירת יציבות כלכלית. ההכנסות העצמיות עומדות על כ-950 אלף ש״ח בשנה.

המשמעות היא שמסל״ן חייבת לגייס באופן קבוע קרוב לשלושה רבעים מתקציבה מחוץ לממשלה – מודל לחוץ ושברירי, במיוחד בתחום שבו הצרכים קבועים ולעיתים דחופים מאוד. קארין מתארת זאת כבעיה מבנית: “אין בזה היגיון. אנחנו עושות את העבודה של המדינה – זה התפקיד שלה.” היא מביאה דוגמה כואבת: בקשת תמיכה שנדחתה, ו־1.2 מיליון ש״ח “נמחקו בשנייה אחת”, מה שאילץ אותה להשקיע חודשיים בלימוד וניווט המנגנונים הבירוקרטיים.

מכאן נובעת שאיפה שמעבר לגיוס כספים: גיבוש תוכנית לאומית או החלטת ממשלה שתגדיר רשמית את מרכזי הסיוע ואת תפקידם, ותמנע את המצב שבו המערכת נשענת עליהם בפועל אך אינה מכירה בהם כחלק מחייב מהמערך.

לאן מסל״ן שואפת

החזון של קארין לשנה הקרובה ברור ומעשי: שכל רשות מקומית בדרום תכיר את מסל״ן, תסמוך עליה, ותבחר בה – הן ככתובת לסיוע והן כספקית מועדפת של הכשרות ומענים בתחום המניעה. “אני רוצה שכל רשות תדע מי זו מסל״ן ומה אנחנו עושות,” היא אומרת, ומדגישה את הרצון להיכלל גם בשיקולים התקציביים של הרשויות.

ברמה הכלכלית, היעד אינו רווח, אלא איזון: שמחלקת החינוך, לפחות, תוכל “להזין את עצמה” – כך שההכנסות יעמדו ביחס להוצאות, ויאפשרו להתמקד בפונות ובמניעה במקום בהישרדות מתמדת.

לבסוף, קארין מדגישה את הצורך בהתחדשות: עדכון מנגנוני עבודה מיושנים, למידה משותפת, ושילוב כלים חדשים – כולל אזכור מפורש של AI כדרך לייעול תהליכים. לא חדשנות לשמה, אלא חיזוק מקצוע שנבנה לאורך עשרות שנים: “יש פה מקצועיות שנלמדה במשך יותר מ-35 שנה, וחשוב לשמור עליה.”

הזרקור על מסל״ן אינו רק סיפור של מה שהארגון עושה היום. זהו סיפור של עמותת תשתית אזורית, נושאת אחריות על מרחב עצום, מתמודדת עם עלייה מתמשכת בצרכים ועם מערכת טיפול עמוסה, ובמקביל מנסה לבנות עתיד של מניעה, מקצועיות והכרה ציבורית יציבה יותר. כפי שקארין מסכמת: “אנחנו צריכות להתחבר, לשלב ידיים… אין אופציה אחרת.”