לבנות אמון לפני שנער הופך לתיק

כששמעון סיאני, מנכ״ל ידידים, מדבר על העבודה שלו, הוא לא מתחיל בשם של תוכנית. הוא מתחיל בדפוס שהוא פוגש שוב ושוב כבר יותר משלושה עשורים: ילדים ובני נוער במצוקה זקוקים לעיתים לעזרה הרבה לפני שהמערכות הפורמליות יודעות איך להגיע אליהם.

ידידים, בשמה המלא ידידים למען הנוער והחברה, היא עמותה ישראלית ארצית שהוקמה בשנת 1991 ופועלת עם ילדים ובני נוער במצבי סיכון uמצוקה. לפי מידע ציבורי של הארגון, ידידים פועלת בכ-120 קהילות ומגיעה מדי שנה לאלפי ילדים ובני נוער באמצעות תוכניות המתמקדות בחונכות, כישורי חיים, תעסוקה, מניעת התנהגויות סיכון ושילוב חברתי.

בשיחה, סיאני חזר אל נקודת המוצא של ידידים: גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר. ישראל, הוא הסביר, קלטה משפחות באמצעות “קליטה ישירה”, פעמים רבות בעיירות פיתוח ובשכונות שכבר נשאו שכבות של קושי חברתי וכלכלי. האתגר המעשי היה ברור: ההורים התקשו להסתגל, המערכות היו עמוסות, והילדים היו זקוקים לתמיכה במהירות. “הילדים צריכים להיקלט מהר יותר מההורים,” הוא אמר. המודל המקורי חיבר בין נער או נערה ישראלים לבין נער או נערה עולים חדשים למשך שנה. אבל סיאני הקפיד לתאר זאת לא כהיטמעות חד-כיוונית מלמעלה, אלא כקשר של למידה הדדית: “לא עוד אני הישראלי קובע, תלמד, תבוא להיות כמוני,” אלא, כפי שאמר, “כמו שאתה לומד ממני את השפה, אני יכול ללמוד ממך תרבות וגם תכונות.”

הרעיון המכונן הזה עדיין מעצב את העבודה של ידידים היום. הנכס המרכזי שלה אינו מבנה, תוכנית לימודים או קמפיין ציבורי. הוא היכולת לבנות מערכות יחסים מבוססות אמון עם ילדים, בני נוער ועם משפחותיהם, במקומות שבהם הם באמת חיים. סיאני תיאר את המומחיות של ידידים בפשטות: “ילדים ובני נוער.” הכלים שלה כוללים חונכות אישית, עבודה קבוצתית, ליווי קהילתי ותהליכים ארוכי טווח. הארגון אמנם מפעיל גם שני מרכזים גדולים לפעילות אחר הצהריים, הוא ציין, אך הדגיש שהבחירה האסטרטגית של ידידים היא “להשקיע כסף באנשים ולא במבנים.”

עם השנים, ידידים התרחבה מעבר לעבודה עם נוער עולה ופנתה גם לקבוצות נוספות של ילדים ובני נוער בסיכון, ובהן בני נוער שעברו על החוק. סיאני תיאר תחום מרכזי אחד בעבודת הארגון כמניעת עבריינות חוזרת בקרב בני נוער שעברו על החוק. גם כאן, השיטה מתחילה בקרבה. “כל המערכות מביאות אותו אליהן,” הוא אמר, כשהוא מתאר את הגישה המוסדית המקובלת. “אנחנו באים.” ידידים נכנסת לבית, לשכונה ולסביבה הטבעית של הילד או הנער, ומנסה קודם כל להבין מה קורה, ורק אחר כך לבנות אמון.

מודל האמון הזה עומד גם בלב העבודה של ידידים בחברה החרדית ובחברה הערבית. סיאני אמר שהארגון “מאוד חזק היום” בשתי החברות, דווקא משום שהוא אינו נכנס עם סיסמאות מבחוץ או עם רצון להיראות. הוא נתן כדוגמה את העבודה עם נשים ונערות, והסביר שאם היה נכנס “עם דגל של פמיניזם”, חלק מהקהילות היו דוחות את ההתערבות מיד. במקום זאת, ידידים פועלת מתוך הקהילה, עם לגיטימציה מקומית וסבלנות. “אני מעדיף לבנות אמון,” אמר. בתחום שלעיתים קרובות מונע מחשיפה ונראות, האינסטינקט של ידידים כמעט הפוך: לעבוד בשקט מספיק כדי שהקהילות יאפשרו לעבודה להמשך.

מכון ידידים למנהיגות ניהול והתנדבות שהקים סיאני עם פרופ' הלל שמיד לפני כשלושה עשורים, מעניק לרכזים ולחונכים בשטח הכשרה ברמה מקצועית גבוהה, מפתח חומרי הדרכה ועוסק גם במדידה והערכה של התכניות.

"כדי להפעיל תכניות ארציות בהיקף רחב לא מספיקה אינטואיציה צריך גם לבנות מערך מקצועי ברמה הגבוהה ביותר כדי שיפתח את תורת הליווי וההכשרה וגם יכשיר את הרכזות, הרכזים, החונכות והחונכים ברחבי הארץ. הכותרת של המכון היא "מקצוענות בהתנדבות ובעשייה החברתית".

אותו אינסטינקט עומד כיום גם בבסיס אחת היוזמות החדשות ביותר של ידידים: תמיכה בילדים ובמשפחות של משרתי מילואים המתמודדים עם פוסט-טראומה. סיאני תיאר את הסיפור שדחף אותו לעסוק בנושא. עובד בארגון סיפר לו על קרוב משפחה ששב מהשירות הצבאי כשהוא מתמודד עם מצוקה נפשית משמעותית. לאחר תקופה במסגרת מייצבת, הוא לא חזר להתגורר בבית, והמשפחה נשארה עם דאגה עמוקה ועם שאלות מעשיות: איך מתמודדים עם המצב, מי מלווה את הילדים, ולאן פונים כשאין כתובת ברורה?

התוכנית הושקה בספטמבר 2025 וכבר פועלת. הארגון לא רצה להמתין עד שכל מנגנוני הממשלה ייכנסו לפעולה. הבירוקרטיה הייתה כבדה, והצורך כבר היה קיים. ידידים רצתה זמן לבנות את המודל, את ההכשרות ואת התשתית התפעולית, תוך כדי המשך תנועה לקראת הכרה ציבורית פורמלית.

כיום במסגרת פיילוט ראשוני משתתפים בתוכנית 82 חניכות וחניכים מ- 56 משפחות, ופועלים בה 61 חונכים ב-67 קהילות ברחבי ישראל. כל ילד מותאם לחונך קבוע, הנפגש איתו שעתיים עד ארבע שעות בשבוע בבית ובסביבה הטבעית, ומעניק תמיכה רגשית, סיוע לימודי והכוונה חברתית. החונכים עוברים הכשרה וליווי מקצועי על ידי פסיכולוגים ועובדים סוציאליים בעלי מומחיות בפוסט-טראומה. המודל כולל גם מעורבות מתמשכת של ההורים, ובמידת הצורך סיוע כלכלי באמצעות שותפות עם עמותת אילני חסד. התוכנית מלווה על ידי ועדת היגוי אקדמית בראשות פרופ׳ רבקה תובל-משיח, פסיכולוגית קלינית מומחית טראומה וסגנית נשיא אוניברסיטת בר-אילן.

התוכנית אינה מוצגת כתחליף לטיפול. להפך, הייחוד שלה נמצא דווקא במרחב שבין טיפול קליני, חיי המשפחה ומערכת השיקום הרחבה יותר. ילדים של משרתי מילואים המתמודדים עם פוסט-טראומה לא תמיד יהיו המטופלים הרשמיים, אבל הם חיים בתוך ההשלכות. הם עשויים להזדקק לנוכחות יציבה של מבוגר, לעזרה בבית הספר, לתמיכה בתפקוד החברתי, ולמישהו שיוכל לשים לב כשהמשפחה זקוקה ליותר. המודל של ידידים נבנה בדיוק סביב תמיכה קרובה ומבוססת קשר מהסוג הזה.

בפברואר 2026, ידידים אכן קיבלה הכרה רשמית מאגף השיקום במשרד הביטחון כגוף מבצע מוכר, הכרה שמאפשרת החזר של כ-60 אחוז מעלויות התפעול וממקמת את התוכנית בתוך אקוסיסטם השיקום הלאומי של ישראל. תוכנית ההתרחבות שאפתנית אך קונקרטית: 255 ילדים בשנה הראשונה, 400 ילדים בשנים השנייה והשלישית, ויעד ארוך טווח של הגעה ל-1,000 ילדים עד שנת 2029. ההגעה ליעד תלויה בגיוס משאבים מהפילנתרופיה.

מה שידידים מקווה להביא לשדה הרחב יותר אינו רק שירות נוסף, אלא עבודה מוקדמת, מבוססת קשר, קהילתית, וקרובה לחייו האמיתיים של הילד. עבודה כזו יכולה להפחית עומס מקופות החולים, משירותי הרווחה וממערכות עמוסות אחרות, משום שהיא מגיעה למשפחות הביתה ויכולה לזהות צרכים מוקדם יותר.

ערך מרכזי יהיה ביצוע מחקר עומק ופיתוח מתודולוגיות עבודה חדשניות שיביאו הרבה ידע חדש לשדה ויאפשרו למידה משמעותית על התופעה והדרכים להתמודד אתה, וכן יאפשרו לישראל להיות מובילה עולמית בכל הקשור לטיפול במשפחות (בדגש על ילדי המשפחה) בהן אב המשפחה סובל מפוסט טראומה - אם כתוצאה ממלחמה או מאסון טבע או מכל התמודדות חריגה אחרת

הצורך שידידים מציפה הוא ספציפי, אבל הוא מצביע על שאלה רחבה יותר ביחס למענה של ישראל לטראומה. החייל או איש המילואים עשוי להיות האדם שמוכר באופן רשמי על ידי מערכת השיקום. אבל טראומה כמעט אף פעם לא נעצרת בקצה של תיק אישי. היא נכנסת הביתה, לשגרה, לזוגיות, לתפקוד בבית הספר, לחברויות ולתחושת הביטחון של הילדים. העבודה של ידידים מתחילה שם: לא בכותרת, אלא בילד, בחונך ובעבודה האיטית של בניית אמון.

"אנו רואים בזה חובה מוסרית וערכית - להושיט יד למשפחות חיילי המילואים ולהושיט להם יד מסייעת."