הדרכים הרבות בהן טראומה מתבטאת: בריאות, פרודוקטיביות וביטחון

ב-24 בפברואר 2025 נערך פאנל במסגרת ועידת ICAR תחת הכותרת "הדרכים הרבות בהן טראומה מתבטאת: בריאות, פרודוקטיביות וביטחון", אשר סיפק דיון מעמיק ומעורר מחשבה על השפעותיה

רבות-הפנים של טראומה על הפרט והחברה. הפאנל, בהנחייתו של פרופ' דן אריאלי, כלכלן התנהגותי בעל שם עולמי, פרופסור לפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק וחבר דירקטוריון ICAR Collective,

כלל את ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות; פרופ' שאולי לב-רן, מייסד והמנהל האקדמי של המרכז הישראלי להתמכרויות (ICA); ד"ר טלי שמואלי, הפסיכיאטרית הראשית בשירותי

בריאות כללית; ופרופ' יוסי לוי-בלז, ראש מרכז ליאור צפתי לחקר אובדנות וכאב נפשי במרכז האקדמי רופין. הדיון התמקד בדרכים בהן טראומה משפיעה על בריאות הנפש, על התפקוד במקומות העבודה ועל הביטחון הלאומי, תוך התייחסות מיוחדת להשלכות אירועי 7 באוקטובר. 

מעבר לפרט: טראומה כמשבר לאומי

פרופ' יוסי לוי-בלז פתח את הדיון בהדגשת ההיבט הלאומי של טראומה, ולא רק זה הפרטני.

"אנחנו לא מדינה בפוסט-טראומה, אנחנו מדינה בטראומה", אמר, כשהוא מתייחס למצוקה הפסיכולוגית המתמשכת בחברה הישראלית. הוא ציין עלייה חדה במקרי פוסט-טראומה (PTSD), חרדה ודיכאון בקרב אזרחים וחיילים, הניכרת בין היתר בעלייה בשימוש בחומרים ממכרים, שחיקה באמון בהנהגה ובגידול במקרי עצבנות ואלימות.

"התחושה של פגיעה מוסרית – התחושה שההנהגה בגדה בהם – עולה שוב ושוב", הוסיף, תוך הדגשת השסעים החברתיים המחריפים את המשבר.

אתגרי התעסוקה הנסתרים של טראומה

ד"ר גלעד בודנהיימר הצביע על הדרך בה טראומה מחלחלת לעולם העבודה, תוך התייחסות לחשיבות התעסוקה בתהליך השיקום – היבט הנותר לעיתים מחוץ לשיח הציבורי."כשמישהו סובל מפציעה פיזית, אנחנו יודעים כיצד להתאים את סביבת העבודה עבורו. אבל איך מתאימים את מקום העבודה למי שמתמודד עם פציעה נפשית בלתי נראית?" שאל. הוא הדגיש את הצורך בהתאמות מערכתיות שיאפשרו שילוב של תמיכה פסיכולוגית במקומות עבודה, תוך הזהרה כי "אם לא נשנה את האקו-סיסטם התעסוקתי, נאבד חלקים נרחבים מכוח העבודה לטראומות לא-מטופלות."

"אם לא נשנה את האקו-סיסטם התעסוקתי, נאבד חלקים נרחבים מכוח העבודה לטראומות לא-מטופלות."

התמכרות כהשלכה של טראומה לא-מעובדת

פרופ' שאולי לב-רן הדגיש את הקשר המדאיג בין טראומה לבין התמכרויות לחומרים פסיכואקטיביים, וציין כי "בין 25% ל-45% מאלו הסובלים מ-PTSD מתמודדים גם עם הפרעות התמכרות."

הוא התריע מפני יעילות נמוכה של טיפולים סטנדרטיים ב-PTSD בקרב הסובלים מהתמכרות, וקרא לפתח פרוטוקולים ייעודיים לאוכלוסייה זו.

"אם לא נתייחס לשימוש בחומרים כמחסום בפני שיקום, זה כמו לשפוך מים לתוך דלי מחורר", הזהיר בדימוי חד, שהמחיש את דחיפות הצורך בגישה הוליסטית לטיפול.

"אם לא נתייחס לשימוש בחומרים כמחסום בפני שיקום, זה כמו לשפוך מים לתוך דלי מחורר"

מניעת אובדנות: דאגה גוברת

פרופ' יוסי לוי-בלז הפנה את תשומת הלב לעלייה בסיכון האובדני מאז אירועי 7 באוקטובר, תוך חשיפת נתון מטריד:"קמפיין מניעת האובדנות שלנו זכה ליותר משלושה מיליון הקלקות תוך חודש אחד. אנשים מחפשים עזרה, ואנחנו חייבים להיות שם עבורם."הוא הדגיש את חשיבות הקהילה במניעת אובדנות, וציין כי "משברים אובדניים לא נמנעים רק על ידי פסיכיאטרים, אלא על ידי אנשים שמוכנים לראות ולא להסיט מבט."

"משברים אובדניים לא נמנעים רק על ידי פסיכיאטרים, אלא על ידי אנשים שמוכנים לראות ולא להסיט מבט."

הצורך במדיניות ציבורית ותמיכה מערכתית

ד"ר טלי שמואלי הדגישה את התפקיד הקריטי של מערכת הבריאות הציבורית בהתמודדות עם טראומה בקנה מידה רחב. היא הזהירה כי התגובה המיידית למשבר לא צריכה לפגוע בקיימות של מערכת בריאות הנפש הציבורית. "אנחנו כבר מתמודדים עם מחסור בכוח אדם, ואם נמשיך לרוקן משאבים לפתרונות קצרי טווח, ייתכן שבעוד שלוש שנים לא תהיה לנו מערכת בריאות נפש ציבורית," התריעה.

היא גם הדגישה את הצורך בכלי אבחון טובים יותר ואסטרטגיות התערבות יעילות יותר, במיוחד עבור אלו שאינם פונים באופן פעיל לשירותי בריאות הנפש. "אנחנו זקוקים להגעה יזומה, לסקירה מוקדמת ולשילוב של בריאות הנפש בטיפול הראשוני," טענה, תוך קריאה לשינויים במדיניות שיהפכו את שירותי בריאות הנפש לנגישים יותר ולממוקדים במניעה ולא רק בתגובה.

חדשנות מקומית בטיפול בטראומה

אחד הנושאים המרכזיים שעלו בפאנל היה הצורך בפיתוח שיטות טיפול ישראליות לטראומה, ולא הישענות על מודלים זרים.פרופ' לוי-בלז ציין כי "המודלים הרפואיים לטיפול ב-PTSD מבוססים על חוויות של חיילים אמריקאים שלחמו מעבר לים. אצלנו, החיילים חוזרים היישר הביתה מהקרב. המבנים החברתיים והטראומות שלנו שונים – ולכן גם הטיפולים צריכים להיות שונים."הוא קרא להשקעה במחקר מקומי ופיתוח שיטות טיפול המתאימות למציאות הישראלית.

מחשבות מסכמות: אחריות קולקטיבית לריפוי

הפאנל הסתיים בקריאה לפעולה רחבה וחברתית – לא רק מצד אנשי מקצוע, אלא מצד כלל החברה.בין אם דרך מודעות קהילתית, תמיכה במקום העבודה, או קידום מדיניות ציבורית, לכל אחד ואחת יש תפקיד בעיצוב חברה מחלימה ומחזקת."אנחנו לא יכולים לטפל בכולם בתוך המרפאה," סיכם ד"ר בודנהיימר, "אבל אנחנו יכולים ליצור תרבות שמאפשרת ריפוי."

"אנחנו לא יכולים לטפל בכולם בתוך המרפאה," סיכם ד"ר בודנהיימר, "אבל אנחנו יכולים ליצור תרבות שמאפשרת ריפוי."

דיון זה הדגיש כי טראומה אינה חוויה פרטית בלבד, אלא כוח מעצב של החברה כולה.כדי להתמודד עם השלכותיה, יש צורך במענה רב-מערכתי, השוזר את בריאות הנפש לכל היבטי החיים – ממדיניות ציבורית ותעסוקה, ועד לתמיכה קהילתית ומשפחתית.הדרך קדימה אינה רק בטיפול בתסמינים, אלא ביצירת חברה עמידה, מכילה ובעלת יכולת להתמודד עם האתגרים שלפניה.

תובנות מרכזיות

• אנחנו לא אומה בפוסט-טראומה – ישראל אינה נמצאת בשלב של פוסט-טראומה, אלא במצב של טראומה מתמשכת, המשפיעה על אזרחים, חיילים והאומה כולה.

• הפגיעה המוסרית הופכת לבעיה גוברת – רבים חשים נבגדים על ידי ההנהגה, מה שמעמיק את המצוקה הנפשית ואת הקרעים החברתיים.

• הטראומה פוגעת בתפקוד במקום העבודה – מאבקי בריאות הנפש נותרים לעיתים קרובות בלתי מזוהים בסביבה המקצועית, ודורשים שינויים מערכתיים לתמיכה בעובדים שנפגעו.

• קיים קשר הדוק בין טראומה להתמכרות – עד 45% מהסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מתמודדים גם עם התמכרות לחומרים, מה שמדגיש את הצורך במודלים טיפוליים משולבים.

• מניעת התאבדויות היא מאמץ קהילתי – העלייה במחשבות אובדניות מאז 7 באוקטובר מחייבת הגברת המודעות וההתערבות בקנה מידה רחב.

• מערכות בריאות הנפש הציבוריות בסיכון – המשאבים מופנים להתמודדות עם מצבי חירום מיידיים, מה שעלול לפגוע בטיפול ארוך הטווח.

• התערבות מוקדמת היא קריטית – יש לשלב בדיקות סקר נפשיות ויוזמות פרואקטיביות בתוך מערכות הבריאות הראשוניות.

• על ישראל לפתח מודלים משלה לטיפול בטראומה – שיטות טיפול ב-PTSD המותאמות לוותיקי צבא אמריקאים אינן בהכרח מתאימות לחיילים ישראלים השבים מיד לחיים האזרחיים לאחר הלחימה.

• הריפוי הוא אחריות קולקטיבית – אנשי בריאות הנפש לבדם אינם יכולים להתמודד עם המשבר; מקומות עבודה, קהילות ומקבלי החלטות חייבים לקחת חלק.

• בניית חוסן דורשת שינוי מערכתי – ההתמודדות עם טראומה אינה מסתכמת בטיפול בלבד, אלא מחייבת עיצוב מחדש של החברה לתמיכה בהחלמה, בפריון ובביטחון.